יריד ספרי האמן של ארטפורט נוסד בחורף 2015 ומאז הפך למסורת חורפית שמושכת אליה אלפי מבקרים וקונים לסוף שבוע של ספרים ואמנות.
היריד, הגדול מסוגו בישראל, מציע את הגרסה האמנותית לשבוע הספר – סוף שבוע בו אמנים מציגים ומוכרים את ספרי האמן הייחודיים שלהם, ומאפשר הצצה לפרויקטים המודפסים שלרוב לא מוצאים את דרכם אל חנויות הספרים הרגילות. חלק מהספרים נכרכו ביד, חלקם הודפסו בבתי דפוס, חלקם הוכנו במכונות צילום ביתיות. בין הספרים המוצגים ניתן למצוא כאלו שממשיכים פרויקט שהוצג כתערוכה ורבים מהם הינם פרויקט אמנותי שחי רק בדפוס. כל הספרים הינם אובייקט אמנותי שעומד בפני עצמו ומרחיב את פעילותו של האמן.
בנוסף ליריד הישראלי, שלוחה של היריד משתתפת בשנים האחרונות בירידי ספרים בינלאומיים ברחבי העולם, עם דוכן ספרים וקטלוגים של בוגרי תוכנית הרזידנסי של ארטפורט.
יריד ספרי אמן בארטפורט
ירידים בעולם
מתוך רצון לחזק את שדה ספרי האמן המקומי ארטפורט תומך בהפקת ספרי אמן של בוגרי התוכנית.
הספרים משלימים את עבודת האמן ומאפשרים לעבודת האמנות לטייל בעולם ולהגיע גם למקומות אליהם האמן עצמו אינו יכול להגיע. בחלק גדול מהמקרים ספרי האמן הם המקום היחיד בו נשמרים ומתועדים פרויקטי אמנות זמניים וחד פעמיים, והם מאפשרים התבוננות ארוכה ומעמיקה בעבודתו של האמן.
הספרים
גיא פיטשון - Love Child
ספר צילומים ובמרכזו ילדים ונערים מתבגרים בתל אביב.
אחרי ששימש מושא חיזור והערצה עיקרי לאורך המחצית השניה של המאה ה- 20, "הנוער" הוא הנזנח הגדול של השנים האחרונות. יתרונותיהם של הנעורים נגזלו לטובת מעמד ה"צעירים" החדש, הנמתח עד אין קץ, עד שהגוף אינו נושא יותר את החירות. גם ככח כלכלי מעמד הנעורים נחלש, הוא מפגר אחרי מעמד הילדים – האהובים מהם, הנלבבים מהם, סחטני הכסף והאשמה החדשים, וגם אחרי הבורגנות המבוגרת בעלת העצמה הכלכלית. אין לנוער מה להציע: אין לו תקווה ואין לו ארנק; הוא אחרי הגילוי המיני ולפני המין הגלוי. לקחנו מהנערים את כל מה שהיה להם וכעת הם הקדושים המעונים שלנו, מבטאים בגופם את השעמום, את האכזריות, את המרחבים הכולאים של המאה ה 21. הנערים של פיטשון מתרסקים על הבטון של המרכז המסחרי.
בתרגום מילולי, "ילד אהבה" נראה כשם אירוני לתערוכה שמציגה ילדים/נערים שלפחות לכאורה סובלים מהעדר מסוים של אהבה או של השגחה. בתרגום נכון – "ממזר" ובהשאלה הסלנגית של המילה הזו, דווקא יש הלימה: הנה הם, הממזרים הקטנים.
דימויים של הבתולה ,Love child, Mother : השם, כמו כמה מהעבודות בתערוכה, שייך לתחום הקלישאות של עולם הקעקוע הקדושה. השילוב המפתיע בתערוכה של מוטיבים נוצריים נדמה, במבט ראשון, כטראשי ופופי, אך בקשת הרחמים על "הילדים" היא בוזמנית אמיתית ולעגנית. לכאורה מציב פיטשון עולם סגור, חסר תקווה, בו כל החוקים ברורים, הכסף מולך, הארכיטקטורה משרתת מערך שליטה (נוסח תיאוריות הקונספירציה על "הבונים החופשיים") והדרך היחידה להבקיע איזה "אני" הוא לחרוט על גופך או לפגוע בו. אבל הוא מותיר לעצמו ולילדי האהבה – האם הם אינם שלל דיוקנאות עצמיים שלו? – את הזכות להתפלל.
מסכמת היטב את הענין: פירמידת הכסף עם עין הקיקלופ של האח הגדול חולשת ממעל. מתחת "…refuse…resist… " העבודה לצלב ממוסמר, הסקייטר, במדים המקובלים, יושב שוב על אותה הפירמידה – כעת היא פירמידה שאפשר לגלוש עליה – ועוסק במה שנראה כתפילה רכונה ופאסיבית. הקריאה "לסרב, להתנגד", מכותרת, בלשון הסמסים המגומגמת, באינספור נקודות המחלישות אותה מימין ומשמאל, והופכת לקריאה אירונית.
אובדן הדרך של ילדי האהבה של פיטשון הוא עמום ונרפה הרבה יותר מזה של הנערים של לארי קלארק, למשל: במקום הירואין יש גולדסטאר, במקום מזרק באנג מתפוח, האקדחים הם אקדחי צעצוע, הם לא יכולים להרוג אותך. היעדרו של הזעזוע מאפשר למצב להמשיך להתקיים: אין מין, אין מוות, יש לימבו. אם לחזור לאבידן: "התואר "צעיר" אינו יותר מאשר תיוג של מצב-ביניים
בחדר המתנה ארוך מאוד".
כמי שנע כבר שנים אחדות בין צילום מסחרי וצילום אמנותי, בין אמנות לפופ, בין חריטה פרימיטיווית בעץ וזכוכית לבין צילום ממזר בעולם האמנות. הבה נתפלל ,LOVE CHILD דיגיטלי, בין הרחוב לממסד, בין המבוגרים לטינאייג'רז, פיטשון עצמו הוא עליו.
טקסט: שרון קנטור
מיכל בראור - ספר השלל
סיכום זמני של תהיות לגבי מערכת היחסים הסבוכה והמרתקת בין המושג שלל לאובייקט התצוגה האמנותי.
קראו עודאוצרת התערוכה במרכז לאמנות עכשווית: חן תמיר
עיצוב והפקה: סטודיו ג2
תרגום ועריכה לשונית עברית ואנגלית: איה ברויר
תרגום לערבית: כפאח עבד אלחלים
עריכה לשונית ערבית: גלוקל
מאמרים: חן תמיר, מורג קרסל, גיש עמית, אלינור דרזין כפאח עבד אלחלים
תצלומי הצבה: אבי לוי ויובל חי
הדפסה: ע.ר. הדפסות בע״מ, תל אביב
הקטלוג הופק בסיוע: ארטיס, ארטפורט, מועצת הפיס לתרבות ולאמנות, עיריית תל אביב יפו- המחלקה לאמנויות וקרן יהושע רבינוביץ לאמנויות ורשות העתיקות
צילום הספר: יאיר מיוחס
ספר זה הוא בגדר סיכום זמני של תהיות לגבי מערכת היחסים הסבוכה והמרתקת בין המושג שלל לאובייקט התצוגה האמנותי. הוא נולד מתוך ההבנה כי בשלוש השנים האחרונות, עבודותיי חוזרות ושבות לשאלת השלל — שאלת הבעלות על אובייקטים שנגזלו מאדם, ממקום או מגוף זר, והפכו לחלק ממארג זהותו של הגוזֵל.
העיסוק בסוגיה זו לא נבע מהחלטה מודעת, אלא התגנב בחשאי, כרוח רפאים (אולי כאשמה), תוך שהוא חושף צדדים נסתרים בפרויקטים שנדמה היה כי הושלמו זה מכבר. לפיכך, הגם שזה ספר אמנית, לא עבודות האמנות הן שעומדות במוקדו, אלא המושג הרודף אותן — שלל. זהו ניסיון להציב את העבודות עצמן זו לצד זו כמי שמפענחות את המושג, כל אחת מעמדתה שלה. אולם מאחר שהן עצמן צרות מדי, שכן כלֵי ייצורן אחידים (אף כי הטקטיקות שלהן שונות) ויוצרתן אחת ביקשתי להרחיב את הדיון ולהעשירו באמצעות הזמנת ארבעה כותבים משדות מחשבה שונים — אלינור דרזי, גיש עמית, כפאח עבד אלחלים ומורג קרסל — הפורמים את מושג השלל מנקודות מבט שונות, כלכליות, חברתיות ופילוסופיות ודרך מקרי מבחן מגוונים.
הספר רואה אור במקביל לתערוכה “שודדים” במרכז לאמנות עכשווית —תערוכה ששאלת השלל מובנית במהותה עם זאת, זה איננו קטלוג של התערוכה, אלא מעין מעמד רעיוני וחומרי שעל גביו היא ניצבת.
גיא גולדשטיין - פעם אחת, פעמה, שניה
הספר "פעם אחת, פעמה, שניה" נלווה לתערוכת היחיד של גיא גולדשטיין במוזיאון פתח תקוה לאמנות ב 2018 תחת אותה הכותרת, ומסכם את העשייה האמנותית של גולדשטיין לאורך העשור האחרון. בספר מוצגות העבודות הקאנוניות של האמן אשר נוגעות בקשרים בין הויזואלי לאודיאלי, במושגי רעש והרמוניה בזמן ובמרחב, במילים ומוזיקה.
קראו עודעיצוב והפקה: קובי לוי, הליגה
עורכת: דרורית גור אריה
- עריכת טקסט: דפנה רז
- תרגום לאנגלית: דריה קסובסקי
- מאמרים: דרורית גור אריה, פרופ' שמעון לוי, אבי לובין
- תצלומי הצבה: אלעד שריג, טל ניסים
- הדפסה: ע.ר. הדפסות בע״מ, תל אביב
מוזיאון פתח תקוה לאמנות
מסתב: 978-965-7461-32-7