דוד עדיקא, יליד 1970, ירושלים, חי ועובד בתל אביב-יפו. הוא בעל תואר ראשון באמנות מטעם בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, ועומד כיום בראש המחלקה לצילום באקדמיה.

במשך יותר משני עשורים עדיקא מאמץ את הצילום ככלי רב עוצמה ל"ספר סיפור", ולחשוב באופן ביקורתי באמצעות פרקטיקת העבודה שלו והוראתו. בעוד הוא לוכד פורטרטים של אנשים וחפצים דרך מבט ביקורתי ובוחן, הצילום של עדיקא משדר חושניות אבסולוטית. הוא מצלם חפצים שקושרים את המציאות הפוליטית, האישית והחברתית שלו: קרמיקה ישראלית, פריטי נחושת מזרח תיכוניים וחפצי אומנות נוספים, כולם קישוטים שחוגגים יופי ופיתוי. יופיים, הוא אינו תוצר של אנאלוגיה היררכית בין האובייקט לבין מהותו, אלא, וכפי שמתממש על פני השטח, מין סוג של יופי אקראי, שגרתי. באמצעות פעולת הצילום עדיקא מנסה ליצוק יופי בכל, אך מותיר את השיפוט הערכי לצופה.

מבטו של עדיקא כלפי הסובייקטים שלו בורא יחסים חדשים בין אובייקט, דימוי, סימן, וערך. הרטוריקה הויזואלית של צילומיו, עובדת במטרה להתעמת עם מגוון קונוטציות חברתיות, תרבותיות ופוליטיות של האובייקטים. מבטו יוצר כלכלה חדשה הנמצאת מעבר לאינסטרומנטליזציה ולהחפצה, ויכולה לסמן תשוקות לא רק לגבי בעלות או חזקה. בדרך זו, עדיקא מבקש לחשוף את הקשר בין חיזיון לתשוקה, בין כלי אומנות ואמנות. בצילומיו, הפער  הזה מעורר הדהוד שבמקביל הוא נוכח ונעדר, אמיתי ומדומיין, נחבא וחשוף לעיני כל. 

עדיקא הציג תערוכות יחד במוסדות כגון: מוזיאון פתח תקווה לאמנות (נקבע ל 2020); גלריה Dietrich and Schleimer, ברלין (נקבע ל 2020); גלריה ברוורמן, תל אביב (2019, 2013); גלריה  Klubovna, ברנו, צ'כיה (2017);מוזיאון MAMBO, Morandi, בולוניה, איטליה (2016); המוזיאון הפתוח לצילום, תל-חי (2015); המוזיאון הלאומי, לטביה, ריגה (2014); וגלריה ,The Open Lens at The Gershman Y פילדלפיה (2012).

עדיקא זכה במספר פרסים מטעם משרד התרבות, פרס Jack Nailor  לסינמטוגרפיה מפסטיבל חיפה ועוד. בנוסף, השתתף במספר תכניות שהות בינלאומיות ביניהן: הסטודיו הבינלאומי ותכנית אוצרות (ISCP), ניו יורק; Cite Internationale Des Arts Arts, פריז; תכנית שהות HANGAR, ברצלונה; תכנית השהות Ricolette, פריז; עדיקא השתתף בתכנית השהות בארטפורט בין השנים 2015-2016.