פאטמה שנאן, ילידת 1986, היא ציירת שחיה ועובדת בג'וליס, כפר דרוזי בצפון הארץ. היא בוגרת מכללת אורנים. 

השטיח הינו מוטיב חוזר בעבודותיה של שנאן. בציוריה, הוא ממוקם לעיתים קרובות באוויר הפתוח, שם הוא משרת את מה שפוקו מכנה "אזור הטרוטופי",קרי, לא אובייקט, אלא חלל שהותק. שטיחיה של שנאן שואבים השראה מההיסטוריה של שטיחים באמנות, החל מתקופת הרנסנס ואילך, ומציעים אלטרנטיבה למושגים הסטריאוטיפיים שהשתרשו באמנות המערבית ומקשרים בין שטיחים – נשים והמזרח.

 עבודתה של שנאן מציפה וחוקרת מגבלות שמונהגות על נשים, במידה רבה מגבלות פיזיות וויסראליות, כמו גם רגשיות, מבניות וחברתיות. השטיח המצויר מתפקד אם כן כהצהרה של הגוף הנשי, ובהרחבה, גם של הנפשי.

שנאן מתעניינת במיוחד ביחסים שמבנים את עבודותיה: השטיח וגופה, השטיח והמרחב הפיזי בו הוא ממוקם, גופה ומיקומו במרחב הפיזי. ציוריה חוקרים את מערכות היחסים הללו גם מבחינה פיזית ומנטאלית, וגם כחזיונות על מגוון אפשרויותיהם . 

ציוריה המאוחרים של שנאן מציעים מקום ש"הוסט ממקומו" כשדה שבו גוף ואמנות יכולים להתקיים.

שנאן זכתה בפרס "חיים שיף" לאמנות ריאליסטית-פיגורטיבית לשנת 2016. הפרס הוענק על ידי מוזיאון תל אביב בו הציגה תערוכת יחיד בקיץ של שנת 2017. בנוסף, הציגה תערוכת יחיד בגלריה DITTRICH & SCHLECHTRIEM בברלין (2019) והציגה בתערוכת ארמורי בניו יורק (2019). עבודתה של שנאן נכללה בתערוכות קבוצתיות כגון: מוזיאון ישראל, ירושלים (2019); מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב (2019); המוזיאון לאמנות האסלאם, ירושלים (2018); וביריד האמנות הבינלאומי דיסלדורף (2018). שנאן זכתה במספר פרסים ומלגות ביניהם: ארטיס (2016); משרד התרבות והספורט הישראלי (2014,2017); ומועצת הפיס לתרבות של ישראל (2013, 2014, 2016). שנאן גם השתתפה בתכניות שהות ביניהן: Residency Unlimited, ניו יורק (2018); קרן פלה, קליפורניה (2017-2018); וארטפורט תל אביב (2016-2017).