הילה טוני נבוק, ילידת 1974, תל אביב, חיה ועובדת בתל אביב. היא בוגרת תואר ראשון בעיצוב ממכללת ויצ"ו לאמנות ועיצוב חיפה (1995) ותואר שני באמנות מטעם בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב. כיום, מלמדת בתכנית ה-BA בבצלאל, ירושלים. 

נבוק מאתרת צורות בסיסיות של מודרניזם גבוה והפשטה במוצרי צריכה פופולאריים. היא מזוהה עם שימוש פיסולי משעשע בחומרים מקומיים, וחוקרת את עצם הרעיון של התצוגה. נבוק מצליחה לעמת את הצרכן ומוצרים תעשייתיים על ידי הפשטה, הטלת ספק וסרבול הפונקציות המיוחסות להם. 

גישתה של נבוק לחומרים פיסוליים מוגדרת על ידי דואליות: היא ביקורתית ואמפתית, נמשכת ונדחית, שובבה ומלנכולית, אנליטית ואינטואיטיבית. עבודותיה מגלמות בין היתר את הסתירות הללו: הן מונומנטאליות אך שבריריות, פרפורמטיביות ופיסוליות, דו ממדיות ותלת ממדיות. 

נבוק משתמשת בשפה העיצובית כדי לערער על המצב הקיומי שלנו ביחס לצריכה, לסדר, ולגוף שלנו.

נבוק הציגה תערוכות יחיד ב: אטליה שמי, קיבוץ כברי (2018), גלריה KM ברלין (2017), גלריה Klubovna, ברנו, צ'כיה (2017); גלריה HIT, ברטיסלבה (2016); המרכז לאמנות עכשווית תל אביב, (2015); גלריה Circle1, ברלין (2015); גלריה נגה, תל אביב (2013);Art Cologne, 2010;Lokal_30, ורשה (2010); מוזיאון לאמנות חיפה (2010); בנוסף, נבוק הציגה בתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם ביניהן: גלריות מכללת פרובידנס, (נקבע ל 2019); גלריה Gdańsk City (2018); בית הנסן, ירושלים (2018); מוזיאון אשדוד לאמנות (2017); קרן אליזבת לאמנויות, ניו יורק (2016); מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית (2016); ארט באזל מיאמי, סקטור קולנוע (2015);Meet Factory, פראג (2015); מוזיאון פתח תקווה לאמנות עכשווית (2015).

נבוק זכתה בפרס Beatrice Kolliner לאמן ישראלי צעיר, מוזיאון ישראל (2018); קרן יהושע לאמנויות תל אביב, מענק לספר (2018); פרס מפעל הפיס לתרבות ולאמנות, מענק לספר (2015, 2017);קרן משפחת אוסטרובסקי (2015); פרס סמואל גבעון, מוזיאון תל אביב לאמנות (2011). היא סיימה את שהותה בארטפורט בשנת 2015.