ליאור גריידי הוא אמן ישראלי. הוא למד במכללת SUNY אמפייר סטייט בניו יורק ובבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים. גריידי פועל במגוון רחב של מדיומים, החל מפיסול, וידאו, ציור, וכלה בטכניקות ובחומרים מסורתיים כמו שמן זית, זהב ורקמה. 

בקולו האמנותי של גריידי חקוקים עקבותיו של קרב שהותיר אחריו גוף בלתי נראה הדורש ניתוק. גוף זה הוא גם ליטראלי- קווירי, מזרחי, תימני, מסורתי, וגם סמלי: לאומי, מודרני, מערבי ו"אמנותי". הדימויים הפיגורטיביים של גריידי שייכים לגוף הזה; גופה של התרבות הישראלית ככלל, ושל האמנות הישראלית בפרט; דכאנית, מסיתה, מדירה, מתעלמת, ושאינה מסוגלת להכיר או להשלים עם השלכות הופעתה בתחום האמנות הסימבולית, או בתרבות החזותית המקומית. האובייקטים התרבותיים של גריידי מזמינים את הגוף החסר להיזכר באלימות ההיסטורית שלו, בהיסטוריות מחוקות, ובהיסטוריות עתידיות- אלו שעדיין יכולות להיווצר. 

בדימויים של גריידי, ההיסטוריה ההגמונית הציונית משוחררת מגבולותיה המסורתיים ומסיווגים בינאריים: מודרניזם מול מסורת, לאומיות מול דת, הטרוסקסואליות לעומת הומוסקסואליות, עבריות מול ערביות. לא זו בלבד שדימויים אלו מציגים "טרום" או "פוסט" יחסים סמליים לאומיים חדשים, הם גם מנטרלים את האקט המונופולי ההגמוני של ההדרה והסיווג.  

גריידי הציג בארצות הברית וברחבי העולם במוסדות אמנות כגון: גלריה Smithsonian National Portrait בוושינגטון DC, מוזיאון חיפה לאמנות, מוזיאון אשדוד לאמנות, Rush Arts, Exit Art, גלריה Y והמרכז לאמנויות הספר בניו יורק. גריידי זכה במספר פרסים ביניהם פרס משרד התרבות והספורט לעידוד היצירה (2017), ומענקים כגון קרן משפחת אוסטרובסקי ומועצת מפעל הפיס לתרבות ואמנות (2015). הוא השתתף בתכנית השהות של Art Production Fund ב  P3 Studio Cosmopolitan של לאס ווגאס, נבאדה, וב Makor Artist-in-Residence בניו יורק. גריידי סיים את שהותו בארטפורט בשנת 2014.