מריסה בנדיקט עובדת עם פיסול ומיצבי וידאו. היא שואבת השראה מההיסטוריה של "אמנות אדמה" אמריקאית ואסתטיקת מערכות של שנות ה-60 וה-70, במטרה לספק הקשר ביקורתי לטרדות סביבתיות וחברתיות עכשוויות.

בהטמעת הרעיון "חיבור כחומר: אנרגיה כצורה" חוקרת בנדיקט ומשחזרת מערכות תשתית ותהליכים מדעיים. בהליכים אלו זיקקה בנדיקט אצות ביו-דיזל, ניסתה למצות דגימות ליבה גיאולוגיות עם סט כלים לגינון, ויחד עם בן זוגה ושותפה האמן דייוידרוטר (David Rueter), בנתה רשת סיבים אופטיים טרנס-יבשתיים. בתכנית השהות שלה בארטפורט תל אביב, נתמכה בנדיקט על ידי תכנית השהות Jackman Goldwasser של מרכז האמנותHyde Park (שיקגו, אילינוי) ותוכנית החילופים הלאומית והבינלאומית שלהם.