בעשייה האמנותית של ארסלנוב, היא משתמשת במדיות מגוונות החל מציור, רישום ואנימציה-וידיאו ופיסול. האדריכלות, היא אחד המוטיבים המרכזים בתהליך היצירה של ארסלנוב, המגולם באלמנטים אדריכליים שונים המופיעים מחדש בעבודותיה. היא שואבת השראה ממבנים שפגשת בהם בסביבה המקומית, כמו גם במקומות זרים. מה שהכי מסקרן אותה בארכיטקטורה הוא הפוטנציאל הברור של בניית מתחם אוטונומי חדש, האופן שבו קישוטים ואלמנטים אסתטיים אחרים היגרו תחת השלכות פוליטיות שונות לאורך ההיסטוריה. לאחר מכן אלו מוצאים את דרכם לתוך העבודות בצורה של אלמנטים ארכיטקטוניים שונים החוזרים ומופיעים בתוכן במספר גרסאות. היא בונה סביבה חדשה, עולמות חדשים ויחסים בין תרבויות שונות, בני אדם, טבע וחפצים. ליבת עבודתיה סובבת סביב יצירת עולם פנטסטי המתקיים על פי מערכת חוקים וקודים עצמאיים. זהו יקום אוטונומי קטן המאכלס דמויות, אביזרים ואלמנטים אורגניים מגוונים – שאובים מהעולמות הקסומים, היפים, הנאיביים והאירוטיים, כמו גם מהעולמות האפלים של אלימות, טרור ואכזריות.

הרקע התרבותי והחברתי של ארסלנוב משחק תפקיד חשוב בגוף העבודותיה. היא נולדה בטג'יקיסטן וגדלה באוזבקיסטן עד שעלתה ארצה בשנת 2000. התרבות שספגה בשנותיה הראשונות כללה שילוב ייחודי של אלמנטים מזרחיים ומוסלמיים עם ההשפעה הדומיננטית של התרבות הסובייטית. גם המעבר לישראל הותיר בה חותם משמעותי.
לפני מספר שנים, בחנות הספרים המשומשים, תפס את עיניה הספר הממחיש את השריון וכלי הנשק של אבירים בימי הביניים. מה שעניין אותה היה הפער בין היופי, העיצוב והאסתטי בניגוד למטרה האלימה ואפילו האכזרית שלשמה הם נוצרו. היא התחלה לחשוב על שריון כהרחבה של הגוף, כעור, וכיצד הוא "יכול להרגיש" את הכאב. משמעות הכאב בימינו, כפיזי או נפשי. ארסלנוב יצרה סדרת עבודות שבה גווני הצבע של הציור עשויים מגוונים שונים של עור אנושי המבקשים להצביע על תחושת ניגוד בין הפטישיזם, הארוטיקה, היופי והפיתוי, עם וילון פצוע מטריד. מתאר "אכזריות עדינה" שיוצרים הכל יחד עם נוף חידתי של משהו מוכר ומנוכר בצורה מוזרה בו זמנית. הרעיון הוא ליצור אווירה מאיימת שבה העקבות האורגניות משתלבות עם הדומם.