רונית פורת, ילידת 1975, קיבוץ כפר גלעדי, היא בוגרת תואר שני באמנות מטעם צ'לסי, בית הספר לאמנות ועיצוב בלונדון ותואר ראשון בצילום ומדיה דיגיטלית ממכללת הדסה בירושלים, אותו סיימה בהצטיינות.

בעבודתה, פורת יוצרת ארכיונים. היא מספרת סיפורים היסטוריים באמצעות קולאז', משנה וממקמת מחדש דימויים היסטוריים. היא מתעניינת בעיקר בתקופת רפובליקת ויימאר בברלין, גרמניה, תקופה בה תפקידים מגדריים הפכו נזילים יותר, ומנקודת מבט עכשווית, הייתה מוטלת תחת צל של העתיד להתרחש. מחד, פורת אינה צלמת מסורתית- היא מסתמכת על דימוים ארכיבים במקום על אלו שצולמו על ידה. מאידך, זהות עבודתה מושרשת בצילום, והתהליכי העבודה שלה עוסקים בהיסטוריה שלו. בתערוכתה משנת 2017, "מר אולבריך וגברת נוימן" פורת בנתה והציגה דימויים באמצעות סטריאוסקופ פנורמי של העולם.

בנרטיבים של פורת אין השתלשלות עלילתית טריוויאלית, אך הם יוצרים אווירה מסוימת. היא מפעילה תעתועים אופטיים כגון הכפלת הדימוי בסטריאוסקופ, כדי להעלות באוב דמויות מעורפלות ולמנוע מהן את התיוג כגיבור, רשע או קורבן. בעלי חיים, במיוחד ציפורים, הם מוטיב חוזר בעבודתה, והם מהדהדים את תווי הגוף האנושי ומוסיפים רובד של מסתורין. ביצירת מרחב בין הצופה לדמויות, פורת מכבדת את ריבוי נקודות המבט שמתקיימות בכל סיפור, ואת רובדי הסיפור אשר מסופר מספר פעמים.

את עבודותיה של פורת ניתן לתאר באופן המדויק ביותר כ"סיפורים על צילום". היא חוקרת הקשרים שמתרחשים לאורך ההיסטוריה שלו: מציצנות, דוקומנטציה, פטריארכיה, מיניות. היא מודעת לכוחו של המדיום, ועבודתה מציפה שאלות ששוכנות בליבתו: מי הבעלים של הצילום?- הצלם, הסובייקט, הארכיבר, או הצופה?

פורת היא זוכת פרס פרסר לצילום לאמן ישראלי צעיר בשנת 2017 מטעם לורן ומיטשל פרסר. היא זוכת מענק אמסטרדם Fonds voor de Kunst (AFK) (2017); ארטיס (2016); הקרן האמריקאית-ישראלית לתרבות (2002, 2004); וזוכת פרס עידוד היצירה מטעם משרד התרבות (2013).

פורת השתתפה במספר תכניות שהות ביניהן שהות קיץ בבית הספר לאמנות חזותית, ניו יורק (2008); שהות בית קרת, ורשה (2013); Castrum Pergrini, אמסטרדם (2014). היא סיימה את שהותה בארטפורט בשנת 2013. פורת היא חברה ומייסדת "אינדי", גלריה שיתופית לצילום.