אורי וויינשטיין חי ועובד בתל אביב-יפו. בוגר תואר ראשון ושני באמנות בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב (ירושלים, 2019, תל אביב, 2023) ולמד באקול נסיונל סופרייר דה בוז-אר במסגרת חילופי סטודנטים (פריז, 2018).

עבודתו כוללת בעיקר מיצבים המשלבים בין פיסול, תיאטרון, סאונד וטקסט. הוא עובד עם חפצים קיימים כמו סוגים שונים של רמקולים, פריטים אישיים או טקסטיל; מלבד זאת יוצר אובייקטים בשעווה, עץ ועיסת נייר. המיצבים שלו מציגים מיזנסצנות קודרות, מלנכוליות ולעיתים הומוריסטיות, העוסקות לעיתים קרובות בגבריות ומיליטריזם ישראלי, בטקסי הנצחה וחניכה מקומיים ובנוסטלגיה פוליטית, תרבותית ואישית חוצת-דורות.

דרך שימוש בהאנשה כטקטיקה עיקרית, וויינשטיין מתייחס לרמקולים או לאובייקטים אחרים כאל שחקנים בהצגה; דמויות המזוהות לפי קולן, תוספות קלות ורדי-מייד. הוא מעוניין ליצור דימוי פואטי על ידי התערבות מינורית ככל האפשר, כאשר החפצים נשארים קרובים לצורתם המקורית. הרמקול נועד במהותו להשמיע מגוון של צלילים וקולות, אך בעבודותיו של וויינשטיין מקבל קול יחיד; פרסונה בודדת. במקום רושם מופשט, וויינשטיין מבקש ליצור חווית צפייה מרחבית-תיאטרלית שהיא אינטלקטואלית ופנומנולוגית כאחד.

רבים מהפרויקטים שואבים מאזכורים מקומיים מהעבר כמו מחזות, ספרים, יצירות, מוזיקת פופ וסדרות טלוויזיה. וויינשטיין מבקש לזקק את מהות הרפרנסים הללו ולמקם אותם בהקשרים חדשים, תוך בחינת הרלוונטיות והמשמעות העכשווית שלהם מול הזמן החולף. הזמן הוא גם בעל תפקיד מרכזי בחוויית הצפייה ועבודותיו בוחנות את הרעיון של קשב שמיעתי-מתמשך לפיסול, כדרך נוספת להאנשת אובייקטים.