שחקנית בודדת עומדת על במה כמעט ריקה. מאחוריה קיר רחב ממדים ועליו הקרנה של חלל פנימי של דירה. מתחת לבגדיה היא לובשת חליפת אנימציה אשר מעתיקה את תנועות גופה ופניה אל שלוש דמויות דיגיטליות הנמצאות בתוך הדירה וכך מפיחה בהן חיים. הבמאי, הנמצא בצידי הבמה, מסנכרן בזמן אמת את הדמות אותה מגלמת השחקנית עם דמותה הוירטואלית על המסך, באמצעות מערכת בקרה. נקודת המוצא למופע הוא המחזה "בדלתיים סגורות" של ז'אן פול סארטר המספר על שלושה אנשים – שתי נשים וגבר – שנקלעו לדירה מבלי לדעת מדוע. אט אט מגלות הדמויות שהן עומדות לשהות בדירה זו לנצח, וכי הן הגיהנום אחד של השנייה. או כפי שניסח זאת סארטר, "הגיהנום הוא הזולת". בדומה למחזה המקורי, גם כאן הדירה היא מודל, ייצוג, תחליף של משהו אחר: היא נמצאת בבסיס צה"לי אך משמשת כסימולטור של דירה פלסטינית בשטח רצועת עזה. "אלמנת קש" משלבת בתוכה אלמנטים משפת התיאטרון, סט הטלוויזיה, משחקי מחשב, תוכניות ריאליטי, חדרי בריחה וסימולטור צבאי.

עיצוב סאונד: בניה רכס

תכנות אנימציה: יוליה בוגונוס

משך: 30 דק