בתערוכה "חוץ ממני" מקימות תכלת רם ונעמה ערד דירת מגורים בתוך הגלריה של ארטפורט. גבולותיה נזילים – פנים הגלריה וחוץ הבית מתערבבים זה בזה; זהותה מעורפלת – זוהי דירה ריקה מאדם ומלאת סימני חיים; הגדרתה מטושטשת – זוהי אפשרות של בית בתוך גלריה, בתוך בנין לבן וחדש בין מוסכים ישנים, בשכונה שמשנה את פניה מאזור עסקים לאזור מגורים, תוך כדי תקופת חיים בה אנשים מסתגרים בדלת אמותיהם.

המילים home ו-house מתחברות בעברית למילה אחת – בית. בדרך אובדת ההבחנה בין home כמקום שנותן שקט ובטחון, כמושא לערגה וגעגוע, לבין house – החלל בו אמורה להתממש הפנטזיה הזו. פעמים רבות מתקשה השני לעמוד בכובד הציפיות של הראשון ולהיות הבית עליו חלמנו, מתקשה לגשר על הפער המובנה בין המקום בו אנחנו נמצאים למקום בו אנחנו רוצים להיות.

ב"חוץ ממני" מובילות אותנו תכלת רם ונעמה ערד בשבילי הבית ודרך עבודות מלאות הומור הן בוחנות את הפער בין ה House – הבית שמסמן גבולות של חוץ ופנים ומבדיל בינינו לבין שאר העולם, לבין ה Home המדומיין, מושא התשוקה הפנימית שלנו. בין המקום אליו חוזר אדם בסוף בכל יום, לבין המקום אליו לרוב הוא כלל לא מגיע.

תכלת (שמשתתפת בימים אלו בתוכנית הרזידנסי של ארטפורט) ונעמה (בוגרת התוכנית) עובדות מאז ינואר בבניין ויוצרות יחד את העבודות המוצגות בתערוכה. למעלה משנה הן נפגשו לעבודה משותפת בקומת החנייה של ארטפורט, מתחת לגלריה בה הן מציגות. מה שהתחיל כמפגש של יום בשבוע, צמח ליומיים, שלושה ויותר. ימים ארוכים שהוקדשו לעבודה משותפת של ערבוב תמיסות, יציקת חומרים, ניסור ותפירה. עבודה שהיא גם משותפת מאד וגם אינטנסיבית מאד – יד ימין של נעמה מוזגת חומרים שיד שמאל של תכלת מערבבת. האחת תופרת, השניה מחזיקה את הבד. סימביוזה מוחלטת בין שתי יוצרות שהן גם חברות טובות. הדיונים, הויכוחים, הבדיחות והפשרות הפכו לחלק מהעבודות, מתערבלים בתוך הבד, נטמעים בזוגיות אמנותית מוחלטת.

בשנה שחלפה מאז החלה העבודה הפיזית על התערוכה העולם התהפך. יותר ויותר אנשים מצאו את עצמם מסתגרים בבתים ושואלים את עצמם מה מגדיר אותם ואת המקום שלהם, מה יגרום להם להרגיש בבית. אחרי שנים ארוכות בהם נדמה היה שהיחסים בין הפנים לחוץ הלכו והטשטשו, באה השנה האחרונה ובנתה מחדש את הגבולות הברורים בין המרחב האישי המוגן למרחב הציבורי המסוכן. כשהמציאות בחוץ עולה על כל דמיון תכלת ונעמה בורחות למחוזות הדמיון, כשחוסר הידיעה משתלט על העולם שבחוץ הן נסמכות על האינטואיציות ומנסות לייצר לעצמן את המקום הבטוח שלהן. "חוץ ממני" מתרחשת הן במרחב שקורה מחוץ לגבולות הבית והן מחוץ לגבולות ה"אני" – מחוץ לתכלת ומחוץ לנעמה ובמרחב שבין שתיהן לבין המבקרים.