וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם: "אֶעֱבֹרָה", וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי גִלְעָד: "הַאֶפְרָתִי אַתָּה?", וַיֹּאמֶר: "לֹא". וַיֹּאמְרוּ לוֹ: "אֱמָר נָא: שִׁבֹּלֶת", וַיֹּאמֶר: "סִבֹּלֶת", וְלֹא יָכִין לְדַבֵּר כֵּן, וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ וַיִּשְׁחָטוּהוּ אֶל מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן
(ספר שופטים, פרק יב)
חיים ומוות ביד הלשון. והחך. והשפה העליונה. הדרך בה אנחנו מזיזים את החלקים השונים מהם בנוי הפה שלנו, הדרך בה עובר האוויר בגרון, בה אנחנו הוגים אותיות מסוימות, מבטאים מילים, מחברים משפטים, הדרך בה אנחנו מפעילים את מאה השרירים הנדרשים ליצירת קול, מהותית לזהות שלנו. אבל עוד יותר מזה, היא מהותית לדרך בה אחרים מבינים אותנו, שומעים אותנו ושופטים אותנו.
בימי המקרא זו היתה המילה "שיבולת" (מערבולת) שדרך ההגייה שלה חרצה גורלות. בני אפרים שניסו לברוח חזרה אל נחלתם במהלך המלחמה ביטאו מילה זו בס׳ ולא בש׳. אנשי גלעד, שנזקקו לתחבולה כדי לזהותם, הורו לכל העוברים במעברות הירדן להגיד "שיבולת". בני אפרים, שביטאו את המילה כסיבולת, זוהו, נתפסו והושלכו אל המים הסוערים.
במאה ה 13, במהפיכה הסיצליאנית בפאתי פלרמו, שימשה המילה המקומית לגרעיני חומוס – ciciri – כמבחן לזיהוי הכובש הצרפתי שהתחבא בעיר. במלחמת העולם השניה השתמשו אנשי המחתרת ההולנדית בשם הרובע סכוונינגן כדי לזהות מרגלים גרמנים, והדרך השונה לביטוי האות H שימשה לזיהוי בין הפרוטסטנטים והקתולים בזמן מלחמת האזרחים באירלנד. בימים אלו ממש משתמשים חיילים אוקראיינים במילה "פאלאנציה" (Palyanytsya), שם של לחם אוקראיני מסורתי, כדי לזהות חיילים רוסים שהתחזו לאוקראינים.
אבל זיהוי אדם על פי הדרך בה הוא הוגה צלילים מסוימים לא נעצר בחבורת החמושים שעוצרת אותך בצד הדרך ומבקשת שתבטא מילה מסוימת. הוא צלח את צינורות הבירוקרטיה, הוטמע במערכת והפך לדרך זיהוי חוקית ולגיטימית, כשמדינות שונות באירופה החלו להשתמש בו כדי לקבוע אם האדם שעומד מולם, נטול חפצים, מסמכים ודרכונים, אכן זכאי למעמד של פליט. הדבר היחיד שנשאר לו – תעודת הזהות הקולית שהוא נושא עימו, היא זו שתכריע את גורלו. שבעים אחוז סורי מול שישים אחוז איראני, שאריות של מבטא סודני לצד אוצר מילים אריתראי – מדדים שמנסים בכוח להפוך למדידים, ביוגרפיה אישית סבוכה, מלאת פניות ופיתולים, שמתורגמת לכותרת אחת.
אפי ואמיר צוללים לתוך העולם הטכנולוגי שמקיף את מבחני השיבולת המודרניים. דרך שימוש בכלים מדעיים ורפואיים הם מספרים את הסיפורים האנושיים של מי שזהותם פורקה למנגנון הקולי שלהם, ורודדה לכדי צליל יחיד שהם יכולים או לא יכולים להפיק. הם מסתכלים על הדרך בה המערכת מסתכלת על היחיד כעל חלק ממערך של תווים וסימנים, ועל הניסיונות העיקשים לייצר סדר והגיון בתוך מציאות חמקמקה ועולם של גבולות נזילים.
העבודה משוטטת בין הטריטוריות השונות – הקולית, האנטומית והפוליטית, ובין המנגנונים השונים בהם הם נמדדים – הרפואיים, המדעיים והאינטואיטיביים. ממבקש מקלט טיבטי לפליט עיראקי, מטרנסג'נדר בהתאמה קולית מגדרית, לעמדת הכניסה לנמל התעופה בן גוריון, העבודה נעה הלוך וחזור בין יצרני הצלילים לאלו שמאזינים להם, בין המבטא שאנחנו שומעים, למבטא שהעולם שומע, בין נקודת מעבר הגבול החיצונית לגבול הפנימי שאנחנו נושאים איתנו לכל מקום.
קראו עוד
