האברגליידס (Everglades) הוא אזור של מקווי מים טרופיים בדרום פלורידה. לאזור היסטוריה מורכבת שמתחילה עוד  לפני הגעת האירופאים לאמריקה, דרך החוקרים הראשונים שהלכו לאיבוד בטבע, תוכניות לאכלוס האזור, לייבושו, וליצירת חקלאות בגבולותיו, ועד למסקנה  ב1970 שבשל הירידה בתנאי המים יש לשחזר את המאפיינים הסביבתיים של האזור. התכנית לשחזור האברגליידס נחשבת לאחד הפרויקטים האקולוגיים החשובים בהיסטוריה.

ב Emerging from the Swamp דנה לוי  בונה מחדש אתר של מבצר צבאי שנבלע על ידי הטבע. האברגליידס נחשב פעם למקום בו טמונה רוח הקודש, גן עדן על פני האדמה, מעיין נעורים. המבצר שנעלם לפני כמאה שנה התגלה בשנת 2014 על ידי היסטוריונים חובבים. עבודתה של לוי ממוקמת במפגש בין הפנטסיה למציאות, כשהיא מגדירה את עצמה כחוקרת עכשווית של האזור.

בחמש עשרה השנים האחרונות אלפי דבורים נעלמות מהעולם. לתופעה זו, הידועה בשם ״הפרעת התמוטטות המושבה״, עשויות להיות השלכות קטלניות: ראשית, כל עצירה, אפילו חלקית, של תהליכי ההאבקה, תפחית משמעותית את היכולות של האנושות לייצר מזון. שנית, תופעה זו מתרחשת עקב שילובים של חומרי הדברה איתן באו הדבורים במגע, אותם שילובים שגם בני אדם נחשפים אליהם.

המיצבים של הילה עמרם יוצרים אינטראקציות עם הטבע המתרחשות תחת פיקוח. העבודה "הפרעת התמוטטות המושבה" הנובעת מתופעת היעלמות הדבורים, היא דוגמא ליכולת ההסתגלות של הטבע, שמוצא אפשרויות צמיחה גם בתנאים קשים. ביצירה זו עמרם מזמינה מושבה של דבורים להיכנס למרחב הביתי ולכבוש אותו. במהלך הפלישה למשק הביתי, מתערערות ההיררכיות בין בת האנוש והדבורים, והתפקידים שלהם מתהפכים.

כל שינוי המתרחש על כדור הארץ זקוק להתערבות אנרגטית. כאשר ציפורים עומדות על סלע, ​​או גשם נופל על חול, המינרלים המרכיבים אותם שוב לא יהיו אותו הדבר. העבודה של שחר פרדי כסלו מורכבת משלושים רישומים שנוצרו כדי לשמש כחלק מספר ילדים שיספר את סיפורו של סלע, את קיומו במשך אלפי שנים, מהיווצרותו ועד לשחיקתו, לקראת היווצרות של סלעים חדשים.

כל "רישום מסלע" שונה, ומראה אישיות מורכבת שיוחסה לו על ידי מתן צבע, עיניים ומבט ייחודי. תהליך היצירה של רישומי הסלעים מצביע על הקושי שיש לנו בהתייחסות לחפצים דוממים כשווים. על מנת להבין את הסלע, ​​כדי להעביר את ההיסטוריה שלו, היינו זקוקים להאנשה, גם אם קטנה. תהליך זה, שנושא בחובו את אפשרות ההשוואה בחשיבות בין סלעים ואנשים, נעשה באמצעות מתן תחושות ורגשות לסלע, ולא בתהליך ההפוך של הפיכת בני אדם לאובייקט.

אלונסו + קרסיון הוא קולקטיב אמנים (סבסטיאן אלונסו ומרטין קרסיון) מאורוגוואי. הפרויקטים שלהם מתמקדים בשיתוף בין אמנות, ארכיטקטורה, וחברה. סדרת עבודות הוידיאו Ataranza (מספנה) מתמקדת  בריו דה לה פלטה / ריו אורוגוואי, שני הנהרות העצומים המשמשים כגבול בין אורוגוואי וארגנטינה.

העבודה "חוליה לפרנקוני" מראה אי הממוקם בתעלה שנויה במחלוקת בנהר. באי הקטן שנוצר על ידי עצים וצמחים הקימה משפחה אחת "מדינה" משלה. המדינה נשלטה על ידי חוליה לפרנקוני (לפי האגדה, אשה שהתנהגה כגבר), שניהלה משם את תנועת הצמחים, האנשים והסחורות בזמנים שבין הדמוקרטיה והדיקטטורות של תחילת המאה ה -20. כוחה נבע לא רק מהעובדה שהיא אימצה גישה גברית כלפי סביבתה, אלא גם מהבנה עמוקה של הקשר האנושי עם הטבע.

העבודה "טירינקון" היא סיפור פיקטיבי עכשווי על התנועה בנהר שהפכה לחשובה במיוחד בסבב האחרון של הדיקטטורות באזור בשנות ה-70 וה-80, ושמשה גם להצלתם של אסירים פוליטיים. באותן שנים הסירות הקטנות שנשאו סחורה מוברחת מצאו את דרכן  על ידי האזנה לקולותיהם של בעלי החיים והצמחים, כדי להבין איפה בטוח לעצור, לעגון או להמשיך כדי להתחמק מהצבא ולהביא את המטענים בשלום לחוף. עבודת הוידאו בנויה על תערובת מעורפלת של פנטזיה, מציאות ונוף.

אייל אסולין בונה מכונות המחקות פעילויות אורגניות או אנושיות. מכונה מוגדרת כמתקן מורכב, לרוב חשמלי או ממונע, שמיועד לביצוע פעולה. העבודה הנעשית על ידי מכונה משפרת את היכולות אנושיות לבצע פעולות. עם זאת, המכונות של אסולין מבצעות פעילויות שאינן מובילות לשום תוצאה, ופעילותן אינה מובילה לחיסכון באנרגיה. עבודותיו,  אשר נעות בין פסלים למכונות, מבוססות על היגיון אנושי מוקצן, המייתר את המטרה המקורית לשמה נבנו המכונות.

"בין" אינו נקר ואינו משאבת נפט, אך הוא דומה לשניהם. הפעולה הרפטטיבית שלו מתרחשת אחת לכמה דקות, כשהמכונה מופעלת והמקור המתכתי נופל על העץ המעובד. הרעד המורגש ברחבי הגלריה מזכיר לנו את ההשפעה שיש למכונות ולמשאבות על הקרקע עליה אנו ניצבים.