בין שכבות הסלע של מכתש רמון לים המלח, בין עבודות וידיאו לציורים על בד, פאטמה שנאן ממשיכה את המסע אחר הטבע הפנימי והחיצוני. גופה מתחבר אל הקרקע, מתמזג עם העצים, צף במים והופך לקרקע פורייה, שממנה מתחיל לצמוח סיפור חדש. היא מטיילת בין יבשות וארצות, בוחנת טריטוריות גאוגרפיות ונפשיות ומשילה מעצמה שכבות חיצוניות בדרכה להתאחד עם הסובב אותה.
בהשראת אוסף שיריו של וולט ויטמן, עלי עשב, מצאה את עצמה שנאן בשנים האחרונות בוחנת מחדש את מערכת היחסים שלה עם העולם. בספרו חוגג ויטמן את החיבור הישיר שלנו לסביבתנו. הוא חוקר את הקשר הבלתי אמצעי בין האדם לעולם ורואה את העשב כשליח של התחדשות נצחית, מעגלית ואינסופית.
בסדרה של פעולות פרפורמטיביות מאומצות מנסה שנאן לבדוק את הרגעים שבהם הגבולות בין גופה לסביבה הולכים ומיטשטשים. היא שוהה במשך שעות במים הסמיכים של ים המלח, גופה נע בין מצב מוצק לנוזלי, בין ציפה לשקיעה, והופך לאי צף ומלבלב; פרחים פורצים מתוך בשרה בעודה מתאמצת לשאוף ולנשוף. באוקיינוס במיאמי שרויה האמנית במצב ביניים – לא ערה ולא ישנה, לא טובעת ולא צפה.
על סלעי המכתש במצפה רמון גופה של שנאן מתמודד עם הרכות המפתיעה של הסלע המתפורר. המכתש, שבעצמו נוצר כתוצאה מתנועות המים בעולם – החל בים טֵתיס, שהציף אותו, עבור דרך יצירת סלעי משקע ימי ועד לנסיגת הים והנחלים, שסחפו את הסלעים הרכים – ממשיך להשתנות ולהתעצב על ידי כוחות הטבע ועל ידי גופה שלה. בניגוד לסיזיפוס, הדוחף שוב ושוב את הסלע במעלה ההר רק כדי לראותו שב ומתגלגל למטה, שנאן אינה מנסה לכבוש את ההר ולדחוף את הסלעים לפסגתו. היא מבקשת לפגוש את הסלע מבעד לכפות ידיה, להכיר אותו, לבחון את האפשרות, שהסלע אינו מתגלגל מטה רק כי זהו העונש שקיבל סיזיפוס מן האלים, אלא שהוא שואף מטה מתוך חתירה לשוב לעולמו הטבעי, אל האדמה שעליה ניצב. בדומה לכך, זו אינה רק שנאן, המנסה לצוף בים, אלא גם הים, הבוחר לשאת אותה עליו – מערכת יחסים הדדית, שבה לכל צד תפקיד וכוח משלו.
הטבע שפוגשת שנאן הוא תוצר של תהליכי השתנות הנובעים מתוכו, אך הוא נושא גם את חותם ההתערבות האנושית: התפוררות היופי נשקפת אלינו מים המלח המתכווץ, מהמכתש החשוף...
קראו עוד 
