היעשות עבר

בחודש יולי, שנת 1969, שלחה ארצות הברית אסטרונאוטים בחללית אפולו 11 במטרה לנחות על הירח. שני נאומים נכתבו עבור הנשיא האמריקאי ריצ'ארד ניקסון לקראת המראתם: אחד שיבח את ההישג ההיסטורי שלהם, השני היה הספד, במקרה והאסטרונאוטים לא ישובו לכדור הארץ. "המרכז לוירטואליות מתקדמת" באוניברסיטת MIT ביחד עם הקולנוענית פרנצ'סקה פאנטה (Panetta) והאמן הלזי בורגון (Burgund) השתמשו בטקסט של הנאום שמעולם לא שודר על מנת ליצור פרויקט טכנולוגי-אמנותי-חינוכי העוסק בפני הסכנות שיוצרת טכנולוגיית הדיפ-פייק במסגרת עידן הפוסט-אמת שאנחנו חיים בו. לצד עבודת הוידיאו שתוקרן בפסטיבל, כולל הפרויקט עטור הפרסים גם אתר אינטרנט המיועד למחנכים ואנשי מדיה המעוניינים להעמיק את ההבנה שלהם לגבי המשמעויות מרחיקות הלכת של השימוש ההולך וגדל בטכנולוגיה הזו. "מקרה של אסון על הירח" מדגים את הפוטנציאל היצירתי והביקורתי הטמון בשיתוף פעולה בין אמנים, עיתונאים, קולנוענים ומדעני מחשב.   

ב-9 ביוני, 1967, נשא נשיא מצרים ג'מאל עבד אל נאצר, נאום דרמטי ברדיו ובטלוויזיה ובו עדכן את העם המצרי בתבוסה שנחלה מצרים במלחמה מול ישראל והודיע על התפטרותו. באמצעות איסוף, קטלוג וארגון מחדש של חומרים ויזואליים הקשורים לנאום, עבודתו של האמן הפלסטיני עיסא גרייב מאירה מחדש את האתגר הטמון בניסיון לתת ביטוי אמנותי לאירועים היסטוריים ופוליטיים. הסרט אורג יחדיו עשרות קטעים מסרטים ותוכניות טלוויזיה מצריות אשר הופקו בין השנים 1976-2016. קטעים אלו, על אף ההבדלים הסגנוניים הרבים ביניהם, ערוכים כך שהם משמרים את הטקסט המקורי שנשא נאצר. האמן מחליף כאן את ההיסטוריון כמקור של ידע ופרשנות, אך בו בזמן חושף את הפרקטיקות של יצירה וריקון של משמעות באמצעות מערכות ייצוג ויזואליות ואת האופן שבו הן באות לידי ביטוי בתרבות הפופולארית.

סרטה עטור השבחים של האמנית ניקה אטור, שגם ייצגה את סלובניה בביאנלה בוונציה בשנת 2017 עם סרט זה, מתחיל בניסיון להבין לעומק קליפ קצר אחד שצולם על ידי פליטים בעוד חוצים את אירופה כשהם מתחבאים בין גלגלי רכבת. בסרט עובדת האמנית עם צילומי ארכיון וסצינות מתוך ההיסטוריה של הקולנוע כדי לנסות ולהבין את היחס בין צילום, היסטוריה והתנועה המכנית אל עבר החופש, כמו גם לשאול למי יש בעלות על הדימוי ועל אופני השימוש בו.

אטור חברה בקוקלטיב Newsreel Front שעושה שימוש בחומרים חדשותיים על מנת לפתח פרספקטיבה ביקורתית על החברה. בכך משייכים את עצמם חברי הקולקטיב לזרם אמנותי-אקטיביסטי שהתפתח בשנות ה-60 וה-70 כאלטרנטיבה ליומני החדשות הרשמיים, וקושרים את עצמם למחאה החברתית העכשווית כנגד ההון הגלובלי.