רוחות רפאים מלאכותיות

רוח חיה באופנים היא הרפתקת וידיאו המתרחשת בין הריסות ה״אופיצינה גרנדה מוטורי״, לשעבר המפעל המרכזי למנועים של חברת פיאט בעיר טורינו שבצפון איטליה. המפעל, שנסגר עוד בשנת 1970, נותר עומד על כנו עד לימינו אנו, כשהזמן כמו עצר בו מלכת. ב״רוח חיה באופנים״, הסרט מתקדם בליווי קולה של רוח ללא שם אשר פונה לצופה כ״בת אדם״. בהדרגה, נחשף דרכה מערך של חילופי משמרות המתרחש בין הפועלים בני האדם לבין המכונות האוטומטיות, המצוידות לעתים גם ביכולות בינה מלאכותית (AI).

סרטו המטריד של הקולנוען הצעיר ישמעאל ג'ופורי שאנדויי עוסק בתופעה הנפוצה בקרב גיימרים בארצות הברית: הטרדת אינטרנט במהלכה אחד המשתתפים במשחק מברר את הפרטים האישיים של משתתף אחר, מתקשר למשטרה וממציא סיפור שגורם ליחידה משטרתית מיוחדת לפשוט על ביתו של אותו משתתף (swatted). מכיוון שכל השחקנים רואים אחד את השני בזמן המשחק, הפשיטה האלימה נצפית על ידי שאר השחקנים, במהלך שמערער לחלוטין את ההפרדה בין המשחק הווירטואלי למציאות הממשית. מלבד עדויות של קורבנות פשיטות כאלו, הסרט מורכב גם מקטעי אנימציה השואבים מהאסתטיקה של משחקי הוידיאו ובוראים עולם מאיים ומלא יופי.

עבודתה של האמנית הצרפתייה קלואי גילברט-ליין מתחקה אחר עבודה אחרת: סרטה הדוקומנטרי של פני ליין (Penny Lane) "הכאב של אחרים" (The Pain of Other). באמצעות יומן וידאו אישי זה מנסה האמנית להעניק משמעות לסרט שמרתק אותה ומוצאת את עצמה צוללת לתוך עולם של קונספירציות רשת, יוטיוברים, שמועות ובדיות. העבודה, שנעשתה במסגרת עבודת הדוקטורט של האמנית העוסקת בקולנוע אתנו-אינטרנטי (Netnographic Cinema), הוצגה לראשונה במוזיאון לדימוי הנע בניו יורק ונבחרה על ידי מגזין Sight and Sound לאחד ממאמרי הוידיאו הטובים של 2018.