על הפוליטיקה של האהבה (והפוליטיקה של הפחד)

בשנת 1515 כתב הפילוסוף הפוליטי מקיוואלי שעדיף לו לנסיך שיפחדו ממנו מאשר שיאהבו אותו. ההנחה הזו היא נקודת המוצא לעבודתו של הקולנוען הבלגי המוערך יוהן גרימנפורז ( Dial H-I-S-T-O-R-Y  ). גרימנפורז מראיין את אחד הפילוסופים הפוליטיים המשפיעים ביותר בעולם כיום, מייקל הארט  (Michael Hardt) על ההיתכנות של פרדיגמה פוליטית המבוססת על אהבה במקום על פחד. בדרכו הבהירה מדבר הארט על האפשרות ליצור עולם שלא מבוסס על ניצול של אנשים, הדרה של אוכלוסיות והפרטה של משאבי ציבור. השיחה בין השניים מתקיימת אל מול קטעים מתוך הסרט אלפאוויל (Alphaville, 1965) של גודאר, הבוחן גם הוא את הפוטנציאל הפוליטי של האהבה על רקע מציאות דיסטופית.

סרטו עטור הפרסים של הקולנוען הדני סטפן קרוז חוקר מאין מגיעים הדימויים המתווכים עבורנו את "משבר הפליטים" באירופה ולמי הם מיועדים. קרוז עקב אחר מסעם של הפליטים, החל מהשייט המסוכן בספינות גומי בלב ים, דרך האיסוף על ידי כוחות ההצלה ועד למסע הרגלי שנאלצו לעבור ברחבי אירופה. קרוז משתמש בדימויים שנאספו על ידי מצלמות גוף, מצלמות רחפנים, טלפונים אישיים ואמצעי תיעוד נוספים והועלו לרשת. הסרט עוקב לא רק אחר אלו הנמצאים ברגע של נדידה, אלא גם חושף לפנינו כיצד הדימויים עצמם נודדים הרחק מעבר לאלו המופיעים בהם ולמי שצילמו אותם.

סרטה הקצר של האמנית הטורקיה בליט סאג' הוא הרהור פילוסופי על מה שהיא מכנה "האלימות של הדימוי והדימוי של האלימות". הסרט מורכב מצילומים שהאמנית צילמה ואספה בשנים 2015-2016 בעיר הכורדית סיזרה (Cizre), על גבול טורקיה-סוריה. העבודה מתרכזת במנהגי אבל קולקטיביים מקומיים ובתפקיד שדימויים ממלאים בפרקטיקות אלו. תוך כדי שהיא נמנעת מניצול ציני של תמונות המתים, בליט מציגה לפנינו עבודה רגישה מבחינה אתית, הקושרת בין החיים והמוות, העבר והווה.

בשנים שקדמו להקמת מדינת ישראל ערך ארגון הפלמ"ח גיחות אוויריות למטרות ריגול בהן תיעדו טייסיו ערים, כפרים ושטחים פלסטינים, רגע לפני העלמותם עם הקמת מדינת ישראל. צילומים אלו נמצאים בארכיונים השונים של הארגון, אך כמעט ואינם נגישים לציבור הרחב ובפרט זה הפלסטיני. בעבודתו החדשה שבתאי פינצ'בסקי ממקם צילומים אלו על גבי צילומי לווין עדכניים של ישראל ועושה שימוש בסימולטור המדמה "טיסה בשמי הארץ" במטרה להבנות מחדש את המרחב המקומי טרם 1948. העבודה בנויה כמכתב ללילה ח'אלד, חברת ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין והמועצה הלאומית הפלסטינית, אשר בשנת 1969 חטפה מטוס של חברת התעופה TWA בדרכו מרומא לאתונה, ודרשה מטייסיו לחוג מעל עיר מולדתה, חיפה, בטרם אילצה אותם לנחות בדמשק שבסוריה.