מאיה שוויצר
עבודות
סיפור גבוה
2017, וידיאו, 16:30 ד׳סדק דק המשתרע מהגג, לאורך חזית המבנה ועד לאגם הסמוך יוצר את הסצנה המרכזית של הסרט, כפי שמציין המספר כאשר הוא מגיע לבית אשר.
רוח רפאים קולנועית נדמית כמובילה את הצופה קדימה, חולפת דרך נוף של חורבות וסרטים, ושרידי סרטים המעוררים רוחות רפאים ופיות…
קראו עוד
Voices and Shells
2020, וידיאו, 18:20 ד׳, מינכןהסרט נפתח בחשכה, במסדרון; מים זורמים… קולות מהדהדים במנהרות הביוב הללו; זהו התהום של מינכן, מתחת לנהר האיזר. הקולות מספרים שברי סיפורים: על אנשים שנעלמו, על אלימות, על אובדן זיכרון—בעוד שהמצלמה כבר נמצאת מעל פני הקרקע, סורקת את חזיתות הבניינים של העיר, כולל אלו מתקופת הרייך השלישי.
העיר מופיעה כגוף המתפתל לאורך הזמן, בין עבר להווה. כמו חוט זיכרונות, מתפתלת בתוכה ספירלה: קונכייה, מערבולת, פיתול של גרם מדרגות, הקולות מן העבר החוזרים שוב ושוב. הסרט הוא קולאז' הוא מערבב עקבות של היסטוריה עם צורות של טבע, ומביא תמונות, קולות וצלילים ממקורות שונים אל אותו מישור. זהו סיפור על יצורים חיים וסביבות חיות, על מאובנים שמאתגרים את תפיסתנו את הזמן.
קראו עוד
מתחת לגנים, וילה טורלוניה
2014, 4 ד׳, וידיאו HDV, רומאהסרט מציג את הפארק הציבורי של וילה טורלוניה, אשר נבנה מעל מספר קטקומבות. המצלמה מתבוננת בפני השטח ומודדת אותם, לוכדת פרטים וצילומים רחבים מזוויות שונות. חומרי ארכיון וחומרים עכשוויים משתלבים זה בזה, ויוצרים דיוקן של הווילה שאינו חושף לעולם את ההיגיון הפנימי שלה.
הדיאלוג בין שני הסרטים בתערוכה מרמז כי וילה טורלוניה עצמה היא חלק מתצריף היסטורי שיש להרכיב מחדש. עבודותיה של מאיה שוויצר קוראות לפעולות של הקשר והבנה, מבלי לספק פרשנויות מוכנות מראש.
קראו עוד
תסתכל לכאן,... ושם שדרת פושקין
2017-2018, וידיאו, 25 ד׳מבט המצלמה מתרומם גבוה מעל אזור בברלין, שם מצטלבים שביליהם של תיירים, חסרי בית, עוברי אורח ושוטרים. לאחר מכן, המבט מחליק אל תוך פנים של חדר, ואנו מבינים היכן אנו נמצאים: במגדל שמירה ששימש בעבר לפיקוח על שטח ההפקר שבו נפגשו מזרח ומערב.
ברקע נשמעים שידורי רדיו המחברים בין זמן ומרחב – טרנספורמציה של משטרי המבט כחלק מהשינוי של הארכיטקטורה המשמעתית. הסצנה כולה יוצרת קצר מטאפורי בין ה"פנים" וה"חוץ" הארכיטקטוניים והחברתיים, ומדגימה כיצד הסדר החברתי שלנו בנוי כשכבות היסטוריות של יחסי כוח הכוללים הדרות, גבולות ומעברים.
קראו עוד
החייל הגוסס של לה מיל
2014, וידיאו, 9:30 ד׳הסרט "החייל הגוסס של לה מיל" מתבונן הן באתר הזיכרון Le Camp des Milles – מחנה מעצר לשעבר מתקופת מלחמת העולם השנייה, ששכן במפעל לבנים ישן באקס-אן-פרובאנס – והן באנדרטה של חייל גוסס, המוקדשת לחיילים שנהרגו במלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה ומלחמת אלג'יר.
החייל פצוע, נשען על כיסיו המלאים בתחמושת. המצלמה נעה סביבו וסביב הכיכר, מתחקה אחר קצב משחק הפטאנק המתקיים למרגלותיו, ומציגה לצופה את שני אתרי הזיכרון כפי שהם נראים כיום.
קראו עוד
היד לבדה
2014, וידיאו, 3 ד׳היד היא גם הנושא של La Main Seule, סרט קצר אילם המשתמש באותה סצנה באופן ניסיוני וחלומי יותר.
בתנועה המזכירה את צורות הציור הראשונות – אותן טביעות ידיים שהתגלו במערות לאסקו – נחשפת האפשרות למפגש עם הזמן. זהו סוג אחר של ידע, כזה שיכול לגלות לנו נרטיבים נסתרים.
קראו עוד
כוכב הים
2019, וידיאו, 11 ד׳״כוכב הים״ הוא מסע ניסיוני בים התיכון, המשלב צילומים תת-ימיים, סרטים אילמים, ארכיון וידאו אישי של היוצרת, טקסטים מופיעים בהדרגה וקולאז' סאונד.
המסה הוויזואלית-קולית עוסקת בשכחה ובים כנקודת ייחוס והרהור. הים, כמרחב זורם ובלתי מוחשי, נדמה כמקום שמעודד שכחה.
קראו עוד
סיפור גבוה
2017, וידיאו, 16:30 ד׳סדק דק המשתרע מהגג, לאורך חזית המבנה ועד לאגם הסמוך יוצר את הסצנה המרכזית של הסרט, כפי שמציין המספר כאשר הוא מגיע לבית אשר.
רוח רפאים קולנועית נדמית כמובילה את הצופה קדימה, חולפת דרך נוף של חורבות וסרטים, ושרידי סרטים המעוררים רוחות רפאים ופיות…
קראו עוד
Voices and Shells
2020, וידיאו, 18:20 ד׳, מינכןהסרט נפתח בחשכה, במסדרון; מים זורמים… קולות מהדהדים במנהרות הביוב הללו; זהו התהום של מינכן, מתחת לנהר האיזר. הקולות מספרים שברי סיפורים: על אנשים שנעלמו, על אלימות, על אובדן זיכרון—בעוד שהמצלמה כבר נמצאת מעל פני הקרקע, סורקת את חזיתות הבניינים של העיר, כולל אלו מתקופת הרייך השלישי.
העיר מופיעה כגוף המתפתל לאורך הזמן, בין עבר להווה. כמו חוט זיכרונות, מתפתלת בתוכה ספירלה: קונכייה, מערבולת, פיתול של גרם מדרגות, הקולות מן העבר החוזרים שוב ושוב. הסרט הוא קולאז' הוא מערבב עקבות של היסטוריה עם צורות של טבע, ומביא תמונות, קולות וצלילים ממקורות שונים אל אותו מישור. זהו סיפור על יצורים חיים וסביבות חיות, על מאובנים שמאתגרים את תפיסתנו את הזמן.
קראו עוד
מתחת לגנים, וילה טורלוניה
2014, 4 ד׳, וידיאו HDV, רומאהסרט מציג את הפארק הציבורי של וילה טורלוניה, אשר נבנה מעל מספר קטקומבות. המצלמה מתבוננת בפני השטח ומודדת אותם, לוכדת פרטים וצילומים רחבים מזוויות שונות. חומרי ארכיון וחומרים עכשוויים משתלבים זה בזה, ויוצרים דיוקן של הווילה שאינו חושף לעולם את ההיגיון הפנימי שלה.
הדיאלוג בין שני הסרטים בתערוכה מרמז כי וילה טורלוניה עצמה היא חלק מתצריף היסטורי שיש להרכיב מחדש. עבודותיה של מאיה שוויצר קוראות לפעולות של הקשר והבנה, מבלי לספק פרשנויות מוכנות מראש.
קראו עוד
תסתכל לכאן,... ושם שדרת פושקין
2017-2018, וידיאו, 25 ד׳מבט המצלמה מתרומם גבוה מעל אזור בברלין, שם מצטלבים שביליהם של תיירים, חסרי בית, עוברי אורח ושוטרים. לאחר מכן, המבט מחליק אל תוך פנים של חדר, ואנו מבינים היכן אנו נמצאים: במגדל שמירה ששימש בעבר לפיקוח על שטח ההפקר שבו נפגשו מזרח ומערב.
ברקע נשמעים שידורי רדיו המחברים בין זמן ומרחב – טרנספורמציה של משטרי המבט כחלק מהשינוי של הארכיטקטורה המשמעתית. הסצנה כולה יוצרת קצר מטאפורי בין ה"פנים" וה"חוץ" הארכיטקטוניים והחברתיים, ומדגימה כיצד הסדר החברתי שלנו בנוי כשכבות היסטוריות של יחסי כוח הכוללים הדרות, גבולות ומעברים.
קראו עוד
החייל הגוסס של לה מיל
2014, וידיאו, 9:30 ד׳הסרט "החייל הגוסס של לה מיל" מתבונן הן באתר הזיכרון Le Camp des Milles – מחנה מעצר לשעבר מתקופת מלחמת העולם השנייה, ששכן במפעל לבנים ישן באקס-אן-פרובאנס – והן באנדרטה של חייל גוסס, המוקדשת לחיילים שנהרגו במלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה ומלחמת אלג'יר.
החייל פצוע, נשען על כיסיו המלאים בתחמושת. המצלמה נעה סביבו וסביב הכיכר, מתחקה אחר קצב משחק הפטאנק המתקיים למרגלותיו, ומציגה לצופה את שני אתרי הזיכרון כפי שהם נראים כיום.
קראו עוד
היד לבדה
2014, וידיאו, 3 ד׳היד היא גם הנושא של La Main Seule, סרט קצר אילם המשתמש באותה סצנה באופן ניסיוני וחלומי יותר.
בתנועה המזכירה את צורות הציור הראשונות – אותן טביעות ידיים שהתגלו במערות לאסקו – נחשפת האפשרות למפגש עם הזמן. זהו סוג אחר של ידע, כזה שיכול לגלות לנו נרטיבים נסתרים.
קראו עוד
כוכב הים
2019, וידיאו, 11 ד׳״כוכב הים״ הוא מסע ניסיוני בים התיכון, המשלב צילומים תת-ימיים, סרטים אילמים, ארכיון וידאו אישי של היוצרת, טקסטים מופיעים בהדרגה וקולאז' סאונד.
המסה הוויזואלית-קולית עוסקת בשכחה ובים כנקודת ייחוס והרהור. הים, כמרחב זורם ובלתי מוחשי, נדמה כמקום שמעודד שכחה.
קראו עוד
סיפור גבוה
2017, וידיאו, 16:30 ד׳סדק דק המשתרע מהגג, לאורך חזית המבנה ועד לאגם הסמוך יוצר את הסצנה המרכזית של הסרט, כפי שמציין המספר כאשר הוא מגיע לבית אשר.
רוח רפאים קולנועית נדמית כמובילה את הצופה קדימה, חולפת דרך נוף של חורבות וסרטים, ושרידי סרטים המעוררים רוחות רפאים ופיות…
קראו עוד