בלב התערוכה פרויקט עליו עובד עידו מיכאלי בשנים האחרונות – ארבעה שטיחי ענק, כ-5 מטרים כל אחד, ומתארים את סנטרל פארק בניו יורק. ארבעת השטיחים מתארים את הפארק בארבעת עונות השנה, והצבעים האופיינים להם מתמזגים עם גווני השטיח הפרסי המסורתי. המוני פרטים טופוגרפיים מדויקים ומדוקדקים מהפארק – גנים, אגמים, שבילים וגשרים, מיוצגים כולם כשהם עוברים הפשטה לסגנון השטיח.

ברגע בזמן בו נראה שהמזרח והמערב רחוקים יותר מאי פעם, עידו מיכאלי לוקח על עצמו את מלאכת התרגום. כבן למשפחה ממדינות ערב שגדל בישראל ומתגורר בניו יורק, הוא מנסה לתרגם את סנטרל פארק, בלב המערב, לשפת המזרח, דרך הפיכת הפארק לשטיח. כמהגר המתרגם מערכת קודים אחת לשניה, מנסה מיכאלי לתווך אידאה של טבע מתרבות אחת לאחרת.

לפני עשור, כשמיכאלי עבר לניו יורק, הוא חשב על סנטרל פארק כמו על פיסת טבע פראי שנותרה חשופה מבטון. רק בהמשך הוא גילה שהגן תוכנן לפרטי פרטים ונועד לגרום למבקר להרגיש כאילו הוא מטייל בתוך ציור – טבע שהונדס ובויית לכדי יצירת אמנות בתלת מימד. ב"מלאכת התרגום" משיב מיכאלי את גן העדן המערבי למקורות המזרחיים שלו. הפרויקט מחבר בין המערב של זמננו למסורת הגנים ממסופוטמיה, ערש הציוויליזציה, והקמת גנים עירוניים כמענה לכמיהה לטבע. גם השטיחים שימשו כדרך להכניס את הנוף הביתה. הם נוצרו בהשראת הגן הפרסי, "פרדיזייה" (מקור המילה פרדייז) ונועדו לשקף את גן העדן כפי שהוא מתואר בקוראן – ארבעה נהרות יוצאים מעדן, והם מחלקים את הגן ואת השטיח לארבעה חלקים שווים וסימטריים המסמלים את החלום לשקט והרמוני.

כדי לייצר את השטיחים מתרגם מיכאלי את מפת סנטרל פארק לסמלים, ומעביר את הרישומים וההוראות לאריגת יד מסורתית באפגניסטן. כך, במקום שאין לו דרך להגיע אליו, מול אנשים שהמצב בעולם לא מאפשר לו לדבר איתם ישירות, הוא בונה שותפויות הוא קושר קשרים, אורג מסורות ומקרב בין תרבויות שהלכו והתרחקו. מושך חוטים ארוכים שמקשרים בין מזרח למערב ובין העבר להווה, בניסיון לשחזר את גן העדן, כמקום מוצא בראשיתי המשותף לכולנו.

במקביל לתערוכה בארטפורט תפתח למיכאלי תערוכת יחיד נוספת בגלריה נגא בתל אביב שתציג את רישומי ההכנה לשטיחים 22.3-4.5